עולם המסחר עובר שינוי קיצוני. מאז משבר 2008 הפנימו רבים מהמשקיעים שהשליטה על גורלם הפיננסי מצוי בידיהם ופנו לנהל את כספם באופן עצמאי. בנתיב החדש שבו בחרו ללכת הם גילו להפתעתם כי קיימים פערים בלתי סבירים בין העמלות והתנאי המסחר של הבנקים וגופי המסחר המסורתיים לבין הנורמה הקיימת במידנות מתוקנות.

חישוב פשוט עשוי להמחיש את מידת ה"נזק". מי שיבקש לקנות מניות של חברת אפל בשווי 20,000 דולר, ישלם לברוקר עמלה שלא תעלה על 3 דולר, הבנק לעומתו יגבה מאותו לקוח כ-60 דולר… פי 20. סוחר שינסה להוזיל עמלות אלה באמצעות קניית כמות קטנה יותר, ימצא עצמו אובד עצות מול הגבלה נוספת: עמלת המינימום. עמלה זו מהווה כיום את המכשול העיקרי של אנשים מהשורה למסחר בבורסה האמריקאית, ונאמדת בכ-25-30 דולר לעסקה אצל הבנקים, 7-10 דולר אצל בתי ההשקעות ורק 1.5 דולר אצל הברוקרים וזירות המסחר.



                  הבנקים. הבדלים של מאות אחוזים בעמלות המסחר

זמן הוא כסף, גם כשהוא לא עובד

לאור נתונים אלה, אין להתפלא כי המשקיעים הישראלים ממעטים לבצע פעולות. כאשר על כל פעולה נאלץ הסוחר לשלם עמלות לא סבירות, התמריץ לבצע עסקה קטן. למרבה הצער, גם במקרה זה מצאו השחקנים הותיקים דרך מתוחכמת לפצות על אובדן העמלות, והיא עמלת השמירה. על תיק ניירות הערך שלנו נשלם בבנקים דמי שמירה של בין 0.35%-0.45% מסך התיק, וכ-250 ש"ח בבתי ההשקעות. עמלות אלה מכבידות בעיקר על בעלי תיקים גדולים, אשר נאלצים לשלם ללא כל קשר לרמת הפעילות להם. אצל מרבית הברוקרים לעומת זאת, לא נשלם דמי ניהול כלל.

לאור נתונים אלה נשאלת השאלה: מה גורם לכך שמרבית הישראלים עדיין מנהלים את כספם בתנאים הפחות משתלמים מבחינתם? הסיבה לכך טמונה ככל הנראה בתחושת הבטחון שמשרים הבנקים הגדולים על הישראלי הממוצע, לא תמיד בצדק. העובדה שהלימות ההון של הבנקים נמוכה בהרבה מזו של זירות המסחר האחרות אינה מחלחלת לתודעת הציבור: בעוד הבנק נדרש לשמור על הון עצמי של כ-12.5% בהשוואה לנכסיו, זירות מסחר מחוייבות ב-100%, או במילים אחרות, על הברוקר לשמור את כל כספיו של הלקוח בנפרד מעיסוקיו הפרטיים.

בשביל מה אתם כאן

האם הייתם קונים מחשב מבלי לדעת לאיזו מטרה הוא נרכש? אם נקנה אותו לצורך פגישות עסקיות עלינו לקנות מחשב נייד. אם לא זו המטרה, ייתכן שמחשב ביתי יהיה משתלם יותר. באופן דומה, גם סוחרי וול סטריט צריכים להבין מהי המטרה העומדת לנגד עיניהם ולאיזו שיטת מסחר ברצונם להקדיש את זמנם. סוחרים יומיים שמבצעים מספר רב של פעולות, לעיתים גם 10 ביום, אינם יכולים להרשות לעצמם שלא לקחת בחשבון את עמלות המסחר כחלק בלתי נפרד מהרווח או ההפסד של כל עסקה שהם מבצעים. אם למשל אתם מייצרים הכנסה צדדית נאה של כ-1,000 דולר בחודש (50 דולר ליום מסחר), אינכם יכולים להרשות לעצמכם לשלם את עמלת המינימום של הבנק או אפילו של בית ההשקעות. גם אם תקנו ותמכרו רק פעם אחת ביום, עמלות המסחר עשויות לנגוס עד כמחצית מהרווח, פי 8 בערך מזו שתשלמו אצל ברוקרים.

כמו-כן, לא כל הסוחרים אוהבים את הישיבה הממושכת ליד המחשב. סוחרים רבים מעדיפים לבצע עסקאות ללא מינוף ולטווחים ארוכים יותר והם קרויים סוחרי הסווינג. הם מנסים להרוויח בתקופה של מספר ימים עד מספר שבועות, כתוצאה מכך כמות העסקאות שלהם נמוכה בהרבה מזו של הסוחרים היומיים. השפעת העמלות על סוחרים אלה תהיה קטנה יותר, אך עדיין משמעותית במידה והרווח הממוצע בעסקה אינו גבוה דיו.

האחרונים בשרשרת הסוחרים של וול סטריט הם המשקיעים ארוכי הטווח. אם אתם שייכים לקבוצה זו, ייתכן מאוד שאינכם נפגעים באופן משמעותי מעמלות הקניה והמכירה. עמלות אלה לרוב בטלות בשישים בהשוואה לגודלה של הקניה או המכירה, בעיקר לאור העובדה כי העסקה נועדה לטווח זמן של שנה לפחות. עבור סוחרים אלה חשוב בעיקר המעקב אחר דמי הניהול, כיוון שתיקים גדולים במיוחד גוררים עמם דמי ניהול גבוהים אצל הבנקים.

                 בתי ההשקעות. כבר לא הכי זולים בעיר

לא רק כסף

בטרם תגשו לסחור – דעו מה ברצונכם להשיג. אין דבר שמתסכל סוחר יותר מכך שכישורי המסחר שלו משיאים תשואה יפה, אך עמלות המסחר מחזירות את רובה. ככל שתרבו לסחור כך ישתלמו לכם מסלוליהם של הברוקרים. אם אינכם פעילים במיוחד בשוק ההון, תוכלו להתפשר על פחות.

כמו-כן, ודאו כי הגוף דרכו תסחרו מספק שירות במהלך כל שעות המסחר, ולא רק בבוקר, וכי נציג בעל ידע פיננסי הוא זה שמטפל בענייניכם. בשל גודלם, הבנקים ובתי ההשקעות נאלצים להתמודד עם כמות פניות רבה ולכן עשויים "להתפשר" על מוקדנים שאינם תמיד בעלי הידע הפיננסי לטפל בבעיה בוערת או בעסקה מהירה שברצונכם לברר את פרטיה. אם תפעלו עפ"י מאמר זה, ניתן להניח כי תוכלו להשיא תשואה גבוהה מזו שתשיגו ע"י נסיעה במסלול הרגיל של המשקיע הפאסיבי.